Itamar Levy | North-South
איתמר לוי | צפון-דרום
إيتامار ليفي | شمال-جنوب
Artist:
1.6.25
Northern Gallery
Curator: Tsivi Geva
איתמר לוי | צפון דרום
אוצר: ציבי גבע
גלריה מאיה, 5/6/25-19/7/25
טקסט: יונתן הירשפלד
העבודות הקטנות האלו של איתמר לוי הן מנדלות. הן מעגלים. מעגלים חצויים באמצע: למעלה האיגלו הקפוא של התבונה, למטה- בקתת הבוץ האפריקאית של הדחפים הקמאיים. אפריקה היא ילדות האנושות -ואירופה בגרותה. או ההפך, זה מה שיפה במעגל: למעלה אפריקה הזקנה העתיקה ולמטה הנעורים הצפוניים. לוי מזכיר לנו מפות עולם עתיקות שבהן נראה העולם כמו פרח, ירושלים במרכז, וממנה יוצאים שלושה עלי כותרת: אפריקה אסיה ואירופה. מפות שאין להן עניין לשקף את הגיאוגרפיה החיצונית אלא את זו הפנימית. וכך נעשה צפון\דרום גם פנים וחוץ. אלו הן עבודות יפות, עדינות, מעט חידתיות, שניכר בהן שיש בהן תבנית (העיגול, הראש, הדג, הלמעלה\למטה) וזו מתמסרת לצייר ומאפשרת לו, בתורו לתת דרור ללא מודע: חופש פראי בתוך תבנית קשיחה.
מספרים שמבקר האמנות האנגלי רוג'ר פריי שהיה מקורב לחוג בלומסברי התאהב פעם בצעירה צרפתיה. הוא רצה להרשים אותה ונתן לה במתנה מסכה אפריקאית. הוא חשב שהמסכה מבטאת עוצמה ויופי פראיים, קדם תרבותיים, אותנטיים. הוא חשב שהאמן- שאמאן האנונימי השבטי כלא בצורות מופשטות, כמו בהיגיון של הפיסול המודרני, את הרוח של פולחן זימון המתים ומשמעותו העמוקה כחיוב החיים וההיאחזות בם: האהבה. הנערה כך מספרים פירשה לא נכון את המחווה, נבהלה מעוצמת ההבעה הפראית של המסכה, הרגישה נעלבת, פגועה ולבסוף השתגעה וירתה בעצמה. פריי, שהיה גם בעל יומרות כאמן עיצב את מצבתה.
אני אוהב את הסיפור הזה ומעולם לא טרחתי לוודא שהוא באמת מדויק. מה שאני אוהב בו הוא התפקיד של אפריקה כהשתקפות הופכית של אירופה, כאיד פראי מוסתר מתחת לאגו של האדם הלבן, שחשיפתו היא הדראמה של אהבה, חיים ומוות. ואפילו אם נסכים שזוהי דעה קדומה, הרי שדעותיה הקדומות של תרבות יכולות בהחלט להעיד על הלא מודע שלה. ובעצם להשלים את חצי המעגל החסר שלה.
הציורים של איתמר לוי הם הכפלות ראי של צפון דרום הנכשלות שוב ושוב להיות מראה בדיוק משום שהמטאפורות של צפון כ"למעלה" ודרום כ"למטה" קורסות בהם. וברור שהן תקרוסנה, כי מצד האמת הכדור הזה עגול, אין לו "למעלה". והמשמעויות המטאפוריות של המטען הזה קורסות בקלות. הנה כי כן: אפריקה היא הלמטה והיצרים. אפריקה היא הלמעלה והראש. והראש האפריקאי הוא חלום וחולם. פנים וחוץ. הראש הוא עין, הוא דג, הוא ביצה: והביצה היא הלמטה. וחוזר חלילה.
ניתן אולי לנסח זאת כך: בתים משתקפים בנהר בציור של פוסין. להרף עין נדמה שניתן להפוך את הציור והוא יישאר זהה. העננים בבריכת חבצלות המים של מונה בז'יוורני: להרף עין נדמה שאין פה למעלה ולמטה. אבל יש. יש קו. יש קו אופק. קו אמצע. קו שבר: מלמעלה מונה ומלמטה מכנה. קו חוצה את כדור הארץ: מדרום עולם אחד ומצפון עולם אחר. זוהי החגורה שלובשים החסידים המסמלת את חציית הגוף: למטה יצרים ואפריקה של הגוף, למעלה תבונה והאירופה של הנפש. וזוהי כמובן גם המטאפורה הדתית הבסיסית: אלוהים בשמים ממעל, ולמטה שאול. אבל בואו נתעכב בדיוק על הדימוי הזה רק עוד רגע אחד: אלוהים בשמים ממעל. אבל הכדור עגול. השמים מקיפים אותו. משמעות העובדה הפשוטה הזאת, היא שלכל דבר ועניין, בכל רגע נתון, יש יותר שמים מתחתך מאשר מעליך.
Itamar Levy | North South
Curator: Tsibi Geva
Text: Yonatan Hirshfeld
These small works by Itamar Levy are mandalas. They are circles. Circles bisected in the middle: above, the frozen igloo of reason; below, the African mud hut of primal urges. Africa is the childhood of humanity, and Europe its maturity. Or the reverse, which is what's beautiful about a circle: above, ancient old Africa, and below, northern youth. Levy reminds us of ancient world maps where the world looked like a flower, Jerusalem at the center, with three petals emanating from it: Africa, Asia, and Europe. Maps that are not interested in reflecting external geography but rather internal geography. And so, North/South becomes both inside and outside. These are beautiful, delicate, slightly enigmatic works, in which it is clear there is a pattern (the circle, the head, the fish, the up/down) and this pattern surrenders to the painter, allowing him, in turn, to unleash the unconscious: wild freedom within a rigid framework.
They say that the English art critic Roger Fry, who was close to the Bloomsbury Group, once fell in love with a young Frenchwoman. He wanted to impress her and gave her an African mask as a gift. He thought the mask expressed wild, pre-cultural, authentic power and beauty. He thought the anonymous tribal artist-shaman had captured the spirit of a death-summoning ritual and its deep meaning—as an affirmation of life and clinging to it: love—in abstract forms, as if with the logic of modern sculpture. The girl, so they say, misunderstood the gesture, was frightened by the mask's wild expressive power, felt insulted and hurt, and eventually went mad and shot herself. Fry, who also had artistic aspirations, designed her tombstone.
I love this story and have never bothered to verify its accuracy. What I love about it is Africa's role as a reverse reflection of Europe, as a wild id hidden beneath the white man's ego, whose exposure is the drama of love, life, and death. And even if we agree that this is a prejudice, the prejudices of a culture can certainly attest to its unconscious. And indeed, complete its missing half-circle.
Itamar Levy's paintings are mirror duplications of North/South that repeatedly fail to be exact reflections precisely because the metaphors of North as "up" and South as "down" collapse within them. And it is clear that they will collapse, because in truth this sphere is round; it has no "up." And the metaphorical meanings of this burden easily collapse. Lo and behold: Africa is the bottom and the urge. Africa is the continent at the top and the head. And the African head is a dreamer. Inside and outside. The head is an eye, it's a fish, it's an egg, and the egg is the bottom. And so on.
Perhaps it can be formulated this way: houses reflected in a river in a Poussin painting. For a fleeting moment, it seems as if the painting could be inverted and remain the same. The clouds in Monet's water lily pond in Giverny: for a fleeting moment, it seems there is no up and down here. But there is. There is a line. There is a horizon line. A middle line. A breaking line: above, Monet, and below, the denominator. A line crosses the Earth: from the south, one world, and the north, another. This is the belt worn by Hasidim symbolizing the bisection of the body: below, urges and the Africa of the body; above, reason and the Europe of the soul. And this, of course, is also the basic religious metaphor: God in heaven above, and below, Sheol. But let's dwell on this very image for just one more moment: God in heaven above. But the sphere is round. The sky surrounds it. The meaning of this simple fact is that, at any given moment, there is more sky below you than above you.
إيتامار ليفي | شمال-جنوب
القيّم: تسيبي جيفاع
في طفولته، كان إيتامار ليفي ينسخ رسومات من الكتب والموسوعات. كانت قصص المغامرات والرحلات إلى بلاد بعيدة تأسر خياله. تنطلق سلسلة لوحات "شمال/جنوب" من مزيج من كوخ جليدي وكوخ أفريقي كما تجسدا في خيال طفولته. خلال العمل، ارتبطت الصورة المركبة بالماندالا، كنوع من نموذج للروح.
يمكن عرض اللوحات مع وضع كوخ الجليدي في الأعلى، أو العكس - في الأسفل. تتسم العلاقات بين الشمال والجنوب بالجدلية. خلال السلسلة، تطور العمل على شكل طبقات، ونشأ حوار بين اللغات ومراحل تطور الفكر.
في الوقت نفسه، أُنجزت سلسلة لوحات مستوحاة من منحوتة رأس أفريقي، وهي أيضًا نوع من نموذج للروح. يتحول سؤال "ماذا يحدث داخل الرأس؟" سؤالًا تصويريًا: للفكر في بقع.
خلال العمل، وجد ليفي نفسه يعود إلى فنانين مختلفين من تاريخ الحداثة في إيماءات واقتباسات، وخاصةً إلى التوتر بين تأثيرات البدائية وتقاليد عصر التنوير. وقد استلهم بشكل خاص من بول كلي، الرسام الذي يجمع بين الطفل البريء والبالغ الخاضع للإشراف، وهو رسام لوحات صغيرة تجمع بين العاطفة والفكر.















